ואוויה לבנייה ושיפוצים בע"מ נ' פסיפלסט בע"מ

החלטה

כעולה מהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 25/11/10, הוגשה ההתנגדות לביצוע שטר באיחור. עימה גם בקשה להארכת מועד.

עיון בבקשה מגלה, כי אין מדובר אך בבקשה להארכת מועד, אלא בבקשה לקבוע, כי ההתנגדות הוגשה במועדה.

אלו שני סעדים שונים.

סמכות ההכרעה, בכל אחד מהם, מצויה במקום אחר:

בעוד רשם ההוצל"פ אינו מוסמך לדון בבקשה להארכת מועד גרידא, מוסמך הוא (לטעמי חייב), לדון בבקשה שעניינה בהכחשת מסירתה של אזהרה לחייב או בטענה להעדרה. מאליו מובן, כי אם לא יושמה מסירת אזהרה כדין לחייב בתיק הוצל"פ, אין הוא זקוק כלל, להארכת מועד.

עפ"י הדין, על רשם ההוצל"פ לדון בטענות במסגרת תיק ההוצל"פ ולהכריע אם הוזהר חייב במועד המיוחס לו בתיק ההוצל"פ, אם לאו.

הנוהג שהשתרש אחר הוא מן הרצוי: כל אימת שמוגשת התנגדות ועימה בקשה כגון זו נשוא החלטה זו, היא מועברת אל ביהמ"ש בלא הכרעה בסוגיית המסירה.

לא אחת מסתבר, כי אמנם לא יושמה מסירת אזהרה כדין או בכלל, חרף רישומי תיק ההוצל"פ.

בבקשה שבפני, מכחישה המבקשת בתוקף את עובדות המסירה אותן גילתה, לטענתה, בתיק ההוצל"פ, היינו כי מנהל המתנגדת מר פסי שבתאי, סירב לקבל את האזהרה ולחתום על אישור המסירה. העתק מתצהיר המוסר שהוגש ע"י המשיבה לתמוך בעובדות מסירתה של האזהרה לחייב צורף כנספח ב' לבקשה. התצהיר מגולל את פרטי המסירה שהייתה עפ"י המוצהר ב-24/5/10, בתום דיון בפני כב' הרשמת קרן מרגולין בבימ"ש זה בתיק אחר מן הנוכחי, בו נכח מר פסי הנ"ל במקום, ומשהוגשה האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות, סירב לקבלה וסירב לחתום על אישור המסירה.

תצהיר המבקש מציין עובדות אחרות, שונות מעט מתצהיר המוסר, אך מתמקד באותו "אירוע מכונן", באולמה של כבוד הרשמת או מחוצה לו, ולשיטתו- הן הנכונות:

במהלך דיון שהתקיים בביהמ"ש בפני הרשמת מרגולין, ביקש ב"כ המשיבה באותו תיק (הוא ב"כ המשיבה כאן), להמציא אזהרה לחייב בתיק זה בתוך אולם הדיונים בנוכחות הרשמת ובא כוחו של המצהיר. על-פי המוצהר לא אפשרה כב' הרשמת לעשות כן במהלך הדיון ובסופו של דבר לא נמסר למצהיר מאומה ואף לא ידע מה בכוונתה להמציא.

המשיבה התבקשה להשיב לבקשת המבקשת להאריך המועד, ואמנם ב- 28/12/10 הגישה תשובה, בה מציעה היא לדחות את הבקשה להארכת מועד, מאזכרת את אותו דיון עליו מתבססים שני הצדדים כמועד בו יושמה או לא יושמה מסירת האזהרה, אולם מציינת בשונה מתצהיר המבקש, כי לאחר שכב' הרשמת ביקשה מהצדדים כי יתכבדו ויעסקו בעניינם מחוץ לאולמה, כך היה. בעת שפנה עו"ד גרה אל מר פסי למסור לידיו את האזהרה, סירב האחרון לקבלה, הכל כמפורט בתצהירים שצורפו לתשובה.

עוד מציינת המשיבה, כי מדובר באיחור בן כ-5 חודשים, כי המועד להגשת התנגדות נקבע בחיקוק וכי אין בפי המבקשת טעם מיוחד כלשהו, הדרוש לשם הארכתו של מועד, ע"פ תקנה 528 לתקסד"א.

אל מול סדרי הדין וסוגיית הארכת המועד, הציבה המשיבה בתשובתה, את עקרון סופיות הדיון כמו גם הצורך בהצבת גבול להתמשכותם של הליכים.

ביום 6/1/11 הגישה המבקשת תשובתה לתגובת המשיבה, בה מציינת היא, כי פרק הזמן בן חמישה חודשים הנזכר בה, אמור להתחיל להימנות מיום המצאת האזהרה כדין לחייב, ולא אחרת, כי כאשר מדובר בהליכי ביצוע שטר יש לכך משנה תוקף באשר תכלית מתכליות האזהרה היא להעמיד את החייב בתיק ההוצל"פ על זכותו להגיש התנגדות. בתמצית, שוללת המבקשת את העובדות, לרבות אלו המוצהרות בתצהירים שהגישה המשיבה, ומכתירה אותם, כאי אמת.

לאחר שעיינתי במסכת זו, תוך שאני מגביל עצמי לסוגיית הארכת המועד, מצאתי כי בפני מונחות שתי גרסאות נוגדות, בדיון המתנהל על סמך כתבי טענות בלבד (בלא חקירות נגדיות).

לא ניתן להכריע מי מייצג עובדות נכונות ומי לא, ואף לא אם יש בנמצא עמדה שאינה נכונה.

לא אחת מתארים שני צדדים עובדות אשר לכאורה אינן עולות בקנה אחד זו עם זו, ועם זאת, אף לא אחד מהם, עושה זאת במזיד ומתוך שקר.

עולם הקולנוע מלא דוגמאות לכך שיתכנו יותר משתי גרסאות נוגדות, שתיהן אמת. ראה (תרתי משמע...) בסרטו הקלאסי של הבימאי היפני, אקירה קורסאווה – "רשומון".